שבוע טוב לכולם,

כפי שרבים וודאי קראו בסופ"ש זה באמצעי התקשרות וואלה ו– YNET וכן ב carsforum ביום שישי האחרון, ה-24 לאפריל 2009 ספורט מוטורי בישראל – עדיין לא חוקי ונחשב לעבריינות.

חוק הספורט המוטורי בישראל עבר לפני 4 שנים, אך החוק עדיין לא חוקי. נשמע מוזר? פה נפתח פרק שלם בשיעור בפוליטיקה ישראלית, איך קורה שחוק שאושר אינו חוקי? ובכן מאד בקצרה בלי להיכנס לנבכי הבירוקרטיה הנושא הוא פשוט, החוק עבר, אך סעיפי החוק עדיין לא, מזכיר לכם משהו? אולי מדינת ישראל? חוקה תוקם מיד עם הקמת המדינה, זוכרים? מהלך שלא הושלם עד היום, ערב יום העצמאות ה-61 למדינת ישראל אבל אל דאגה, קיימת וועדת חוקה.

אל תדאגו ואל תרגישו רע, זה לא הספורט המוטורי אשם, כלל וכלל, גם לא אתם נהגים, מארגנים, תומכים אנחנו האוהדים, לא! זו הבירוקרטיה, זו השיטה הישראלית להעביר מהר את החוק בלי לדאוג להמשך. אתם לא לבד, זה קורה חדשות לבקרים, אנחנו הרי רואים חוקים שעברו אך אומרים לנו שיכנסו לתוקף רק ב-2014 או בטווח סטייה הגיוני, כמה זה הגיוני? או אה, זה כבר תלוי בחוק, חוקה 61 שנה סטייה – סביר, ספורט מוטורי 4 שנים – סביר, חוק המזהם ישלם 4 שנים – סביר ועוד חוקים רבים ששמענו שעברו אך עדיין לא מיושמים.

כאשר מוניתי ליועץ אסטרטגי מטעם ארגון הסטודנטים במאבק הסטודנטים הגדול של 2007 כבר ידעתי, אך למדתי המון. ידעתי שיש דרכים לקדם מהלכים. אלו דרכים מורכבות ואיטיות, שאסור שתהיה בהן טעות אחת בדרך, רק לזה מחכים. ברגע שחברי הכנסת שלנו לא צריכים להתמודד עם יתוש מזמזם באוזנם שמחזיק את חרב התקשורת והאהדה הציבורית סמוך לגרונם, אין סיבה לדאגה, זו מתחילה רק כשכל הכלים שבידנו מונחים על השולחן וכלל הצדדים יודעים שאם יהיה צורך נשתמש בהם.

כך למשל גייסנו לטובת מאבק הסטודנטים, עיתונאים משפיעים ונקראים בתחום החינוך, אישי ציבור בעבר ובהווה שהביעו תמיכה בדרכים שונות אך ציבוריות רחבות, אמנים שנרתמו תמכו כתבו ובראשם בקי גריפין וקובי סאבלימינל שנתנו את כל הנשמה. גופים חברתיים ציבוריים היו גם בין התומכים, מתוך ידיעה ברורה שמחר יהיה תורם אם אנחנו נישבר, אם לא נצליח במאבק, בהם היו: ארגוני המורים, התנועה הקיבוצית, תנועות הנוער, מועצת התלמידים הארצית, ארגון סגל המרצים הבכירים והזוטרים כאחד והיד עוד נטויה.

עצוב לי, עצוב לי לראות את תחום הספורט המוטורי הולך לאיבוד בניווט בתוך משרדי הממשלה. עצוב לי לראות מהלכים נתקעים על כלום, ללא סיבה נראית לעין, כנראה שצריך להעביר הילוך. גם טובי וגדולי הגופים במדינה מחזיקים מחלקת תקשורת, דוברות, יח"צ או כל כלי תקשורתי אחר שיכול לפעול בנושא זה כגון ניהול משברים, ספינים ועוד. אפילו הסתדרות העובדים מחזיקה מחלקת תקשורת ודוברות רצינית ומכובדת, מה הם צריכים את זה? הרי כולם מקשיבים להם ולא רוצים להתעסק איתם, מה האוצר צריך שביתות עכשיו? דאגות? נזקים למשק? לא ולא, ובכל זאת הוחלט שאם אלו הכללים – עומדים בהם. כמו שלא משחקים כדורסל בלי רכז וכדורגל בלי שוער, לא משחקים במגרש הפוליטי/חוקי בלי תקשורת, אסטרטגיה ומטרות ידועות מראש שניתנות להשגה במסגרת גבולות הגזרה. כמו שהסטודנטים לא דרשו לעולם שכר לימוד חינם באוניברסיטאות מתוך כוונה להשיג את זה, זה הרי ברור לכל בר דעת שבמדינה בה 20% לפחות מהתקציב הולך לביטחון, יש מס שכולנו משלמים – בין שאר המיסים זה מס הלימודים, אבל בכל זאת, תנו ללמוד בשכר לימוד סביר שיהפוך את ההשכלה לנגישה לכולם. כך גם הספורט המוטורי וקשיי הלידה בהם הוא נתקל, גיבוש יעדים ברי השגה מטעם אנשי הספורט המוטורי, שהקריבו חלקם חיים שלמים לקידום נהיגה תחרותית חוקית על אדמת ארץ הקודש הם שיאפשרו לישון בשקט בלילה, אחרי מרוץ מעייף שמעלה חיוך לכולם, מאז המצאת המכונית.

בואו נעזוב את השוטרים המסכנים, שנמדדים על פי קידום, תפיסות ועוד תוצאות משונות, בואו נעזוב גם את המשטרה כגוף, המשטרה היא גוף אוכף, שמחויב לקיים החלטות ממשלה בין אם הוא מסכים איתן ובין אם לאו. הרי לא היינו רוצים שחיילים יחליטו מתי זה מוסרי להילחם ומתי לא ושוטרים יחליטו מתי זה לגיטימי לעצור ומתי לא, הרשויות צריכות לפעול כפי שהן מחויבות לטובת הסדר הציבורי. ההיפך הוא הנכון, אני סבור ובטוח שגם במשטרה ישנם בכירים שיעיזו לומר שזה בזבוז משאבים אדיר להילחם ב"פורעי החוק" האלו, שלובשים סרבלים (לא של השב"ס) ומוכנים להסתכן למרות תעודות היושר להן הם היו זכאים עד אתמול מאותה משטרת ישראל. גם משרדי ממשלה רבים מוכנים להירתם יותר לטובת הנושא, אחרי הכל, החוק כבר עבר, מי שיתקן את התקנות עכשיו יהיה חתום על עוד חוק במדינת ישראל וגם כאן, כמו השוטרים בפשיטה, הכל נמדד לפי הצלחות זוכרים? חברי כנסת שמחוקקים חוקים רבים נחרטים בתודעה הציבורית והופכים אהודים, אז כל שנשאר זה להתוות את הדרך בכדי להבטיח שהחוק לא יהיה כל כך מסובך, עד שלא יאפשר קיום מרוצים כלל.

מחר בבוקר, שוב נקום לתוך הכותרות הפוליטיות והידועות מראש, לתוך מספרי האבטלה המזעזעים שגדלים מול עיננו, לבורסה מדשדשת ולא ברורה בכיוונה אבל במקביל נדע, יש מקום לעוד כותרות ואת אלו – צריך לייצר.

אודי